החודש אנו מציינים 130 שנה להולדתה של שרה אהרנסון, הידועה בפי כל כשרה גיבורת ניל"י.
שרה נולדה ב- 6 בינואר 1890, י"ד בטבת תר"ן, בזכרון יעקב. שרה שייכת לצבריות השורשיות, בת לחלוצי העליה הראשונה, ילידת ארץ-ישראל, ארץ שהיתה כה יקרה לה ועבורה הקריבה את חייה.
ברשומה זו לא נרחיב על קורות חייה, המרשימים והקצרים, אך נציין ששרה אהרנסון, אשר קיבלה על עצמה את הנהגת מחתרת ניל"י, לאחר הירצחו של אבשלום פיינברג, העמידה בראש סולם ערכיה את האחריות והדוגמה אישית.
ערכים אלו, מתוארים בצורה נפלאה ע"י אחיה, אהרן אהרנסון, אשר שהה בקהיר בשנת 1917 ועבד בשיתוף עם המודיעין הבריטי במסגרת מחתרת ניל"י. אהרן כותב ביומנו, בתאריך ה-20-21.04.1917, עמ' 244-245, על ביקורה של שרה בקהיר ועל הקונפליקט הפנימי המתחולל בלבו. מצד אחד, רצונו להגן על אחותו מפני הסכנה שבעבודת המחתרת ולשכנעה להישאר במצרים, מצד שני, יראת הכבוד שאהרן רוחש לשרה, האישה העצמאית, הגיבורה והנועזת הממלאת תפקיד מהמעלה הראשונה כמנהיגת מחתרת ניל"י בא"י, והמתעקשת על מחויבותה לחזור למשימתה בא"י, למרות הפצרותיו של אהרן כי תשאר במקום בטוח, במצרים.
"שיחות ארוכות עם שרתי, היא עומדת על שלה, כי אין היא יכולה, ואף לא חייבת, להשאר כאן. חובתה קוראת לה לחזור לשם, אל הסכנה, ואני איני צריך למנוע בעדה מלשוב שמה. היא כה פשוטה בגדלותה. אין היא משערת מה רבה אצילות נשמתה…נעים להסתכל בגיבורה."
"לאחר ויכוחים ארוכים, מכאיבים מאוד, אני רואה עצמי נאלץ לקבל את קרבנה של שרתי. מה אמיצה היא, ושקטה, בהקריבה את עצמה."
תוכלו לקרוא בהרחבה על קורות חייה של שרה באתרנו, בקישור הבא: